התקני ריסון לילדים ברכב- המלצות בטוחות

התקני ריסון לילדים
ברכב
במחקר חדש של חטיבת המחקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שנעשה על ידי שלומית כהן וד"ר תמר בן בסט, נמצא כי מספר ההורים השומרים על מצוות החגורה במכונית עולה.במחקר שנערך ב- 2013 נמצא כי 71% מהילדים חגורים כהלכה על פי המלצות הבטיחות, זאת לעומת 59% ילדים חגורים כהלכה בשנת 2012.
8/7/2015
התקני ריסון לילדים ברכב, המותאמים לגילאי הילדים, ידועים כאמצעים יעילים להפחתת חומרת הפגיעה והתמותה של ילדים כנוסעים ברכב בעת תאונה. הערכות שפורסמו לאחרונה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO, 2013), מראות כי שימוש במושבי בטיחות או במושבים מגביהים (בוסטרים) לילדים מורידים את ההסתברות לפגיעה קטלנית בכ-70% בקרב תינוקות ובין 54% ל-80% בקרב ילדים צעירים. עם זאת, חגורות בטיחות ומושבי בטיחות מצילים חיים, כאשר השימוש בהם נעשה בצורה נכונה ומותאמת למשתמש. כך למשל, השימוש בחגורות הבטיחות ה"רגילות" המותקנות ברכב, אינו מתאים לילדים מתחת לגובה 1.45 מטר ועבורם נדרש מושב בטיחות או מושב מגביה (בוסטר), בהתאם לגיל הילד. ישיבה ללא מושב בטיחות או מושב מגביה מתחת לגובה זה, מביאה לכך שחגורת האגן עוברת על בטנו של הילד ולא על עצמות האגן, כך שבעת תאונה החגורה עלולה לגרום לפגיעות פנימיות קשות, וכן חגורת הכתף עוברת על צווארו של הילד ולא על עצם הכתף, דבר שעלול לגרום לחנק ופגיעות בצוואר בעת תאונה (תופעה זו של פגיעות נקראת "סינדרום חגורת הבטיחות"). כמו כן, נמצא כי הסיכוי לפגיעה חמורה בעת תאונה, גבוה יותר בקרב ילדים בגילאי 3-4 אשר יושבים בעת תאונה על מושב מגביה ולא על מושב בטיחות על פי ההמלצות (Sivinski, 2010).
באופן כללי קיימים שלושה סוגים של התקני ריסון לילדים: מושב בטיחות המיועד לשימוש נגד כיוון הנסיעה (כיסא בטיחות או סלקל), מושב בטיחות עם חגורות פנימיות, המיועד לשימוש עם כיוון הנסיעה, ומושב מגביה (בוסטר). כמו כן, ניתן למצוא מושבים משולבים, אשר ניתנים לשימוש בשתיים או שלוש מהפונקציות הללו.
בשנת 2004 נכנס לתוקף בישראל חוק המחייב את השימוש במושבי בטיחות ובבוסטרים בעת הסעת ילדים בכלי הרכב (תיקון לתקנת תעבורה 83א). על פי החוק, יש להסיע ילדים עד גיל 3 כשהם יושבים במושב בטיחות, כאשר תינוק עד גיל שנה חייב לנסוע כנגד כיוון הנסיעה. כמו כן, ילדים בגילאי 3 עד 8 חייבים לשבת על מושב מגביה (או מושב בטיחות).
המלצות הבטיחות לגבי הושבת ילדים כנוסעים ברכב, אשר היו נהוגות במהלך תקופת ביצוע הסקר, מדייקות יותר מהחוק מבחינת המאפיינים של הילדים והתאמתם להתקני ריסון מסוגים שונים. המלצות אלו קובעות, כי יש להושיב תינוק כנגד כיוון הנסיעה עד להגיעו לגיל שנה, או למשקל 9 ק"ג (המאוחר מביניהם), יש להושיב ילד במושב בטיחות עד הגיעו למשקל 18 ק"ג (על פי אחוזוני הגדילה בישראל מדובר על גיל 4-6 שנים), וכן הושבה על בוסטר תהיה עד שגובהו של הילד מגיע ל-1.45 מטר (גיל 9-12 על פי אחוזוני הגדילה).
למרות הידע הקיים בעולם לגבי יעילות השימוש ברתימה באמצעי ריסון לילדים ברכב, החוק והמלצות הבטיחות בישראל מקלות בדרישות הבטיחות, ביחס למדינות אחרות בעולם. הדבר מתבטא בהגדרות מקלות לגבי אופן החגירה, כגון אפשרות לחגירה עם כיוון הנסיעה לתינוקות מעל גיל שנה, וכן באחוזי חגירה נמוכים יחסית למקומות אחרים בעולם. עם זאת, בשנים האחרונות, במדינת ישראל, ניתן לצפות במגמת עלייה בשיעור השימוש באמצעי ריסון בקרב ילדים בכל שכבות הגיל. סקר תצפיות שנערך על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בשנת 2012, הראה כי כ-60% מהילדים      בגילאי 0-15 שנצפו כנוסעים ברכב היו חגורים כהלכה, 33% היו חגורים שלא כהלכה ורק-7% לא היו חגורים כלל, זאת לעומת 47% חגורים כהלכה בשנת 2011, ו11% שלא היו חגורים כלל.
סקר התצפיות השנתי של שימוש באמצעי בטיחות לילדים ברכב מתקיים בישראל החל משנת 2002. בשנים הראשונות הסקר נערך ע"י ארגון "בטרם" - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים - בליווי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, והחל משנת 2007, הסקר נערך במתכונת מורחבת, על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. סקר תצפיות 2013, אשר ממצאיו מוצגים בדו"ח זה, נערך בדצמבר 2013, כאשר בדומה לסקרים הקודמים, מועד ביצועו היה בשבוע חנוכה (חופש מלימודים) ובשבוע לפניו (בזמן לימודים). הדו"ח מפרט את ממצאי סקר 2013 וכן מציג השוואה לממצאי סקרים שנערכו בשנים קודמות.
הקבוצה שבה אחוז החגירה כהלכה היה הגבוה ביותר היא קבוצת הילדים בגילאי 1-4 שנים (83%), אשר אמורים לשבת על מושב בטיחות הכולל חגירה פנימית. לעומת זאת, הקבוצה שבה החגירה הייתה הנמוכה ביותר (58%), היא קבוצת הילדים בגילאי 5-9, אשר אמורים לשבת על מושב מגביה (בוסטר) ולהיחגר בחגורת הבטיחות של הרכב. במהלך הסקר נשאלו ההורים לגבי הסיבות שבגללן הילד שנצפה אינו חגור. התשובות השכיחות ביותר של הורים לילדים בגילאי 5-9 היו: "הילד כבר גדול" (45%), "המושב נמצא ברכב אחר" (17%) או "ילד מסרב להיחגר" (14%).
 סוג האוכלוסייה שאליה השתייך הנהג נמצא אף הוא כמשתנה בעל השפעה מובהקת על שיעור החגירה של הילדים ברכבו. בדומה לממצאים משנים קודמות, גם בסקר הנוכחי נמצא, כי שיעור החגירה של ילדים המשתייכים לאוכלוסייה הערבית, נמוך משמעותית מזה של ילדים מהאוכלוסייה היהודית (49% לעומת 73% חגירה כהלכה, בהתאמה). מעל 20% מהילדים אשר משתייכים לאוכלוסייה הערבית לא היו חגורים כלל בעת התצפית, זאת לעומת 5% בלבד מהילדים באוכלוסייה היהודית.
הדפסה
   
שלח לחבר
אתרי יבואן