נהיגה עם רישיון זר בישראל
נהיגה בישראל עם רישיון זר מוגדרת לפרקי זמן קצובים בהתאם לתקנות התעבורה, התקנות עושות הבחנה וקובעות תנאים שונים בין נהגים רגילים לנהגים מקצועיים.
בעל רישיון נהיגה שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה הבינלאומי שלו, בתנאים הבאים:
א. נהגים רגילים– תקנות 176 עד 181, מתייחסות לכלל הנהגים ששהותם בישראל מיום כניסתם האחרונה לארץ, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצאו מישראל במשך תקופה זו ליותר מ- 3 חודשים, באופן מצטבר. כלומר: רישיון זר תקף בישראל לתקופה של עד שנה מיום כניסתם לארץ של נהג/ת. כמובן שעל הנהג/ת להיות בגיל מתאים לתנאי הקימים הרישיון בישראל.
ב. נהגים מקצועיים– תקנות 182 עד 185, מתייחסות לנהגים מקצועיים, שהותו של נהג מקצועי בישראל מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ- 30 יום באופן מצטבר. מכאן כי לנהיגה "מקצועית" (משא כבד ומעלה) מותר לנהוג בישראל עם רישיון זר לא יותר מ- 3 חודשים מיום כניסתם לארץ. תקנה זו נקבעה בין היתר כדי להקשות על נהגים מקצועיים לעבוד בארץ תקופה ארוכה כאזרחים זרים.
בכל מקרה נהגים רגילים ומקצועיים, אשר רוצים לשהות ולנהוג בארץ תקופה ארוכה יותר, יזכו למעמד "תושב" ויוציאו רישיון נהיגה ישראלי תקני.