מבחני ריסוק, מדד לחיים.
מאת: נועם קום
מדד הבטיחות הפאסיבית הוא החשוב מכל ומציג את התכלס, מה הסיכוי שלנו כנוסעים לשרוד ולא להיפגע במקרה של תאונה. הממצאים מציגים נתוני מבחני התנגשות או מבחני ריסוק הנערכים למכוניות במקומות שונים בעולם ומבטיחים כי נוסעי המכוניות והולכי הרגל בטוחים יותר.
בשיקולי רכישת מכונית חדשה או משומשת, מקבל סעיף הבטיחות מקום ראוי בהיותו בעל חשיבות רבה. מדדי הבטיחות מוצגים כיום בשקיפות מלאה ובזמינות לכל דורש.
תחום הבטיחות האקטיבית כולל את כל אותם מערכות הבטיחות המותקנות במכוניות ומונעות ממנה להיקלע למצב של תאונה, מערכות הבלימה המתקדמות, מערכות בקרת יציבות ואחיזה, היגוי חשמלי, תאורה משופרת ומערכות התראה ובקרה.
קצת היסטוריה
עוד בשנות השישים החלו יצרני הרכב לבחון מכוניות במעבדות הייצור שלהם ואת עמידותן בתאונות, התוצאות היו לצרכי תכנון וייצור. המבחנים המשמעותיים החלו עוד בשנת 1978 באמריקה, ובוצעו על ידי מנהל הבטיחות הלאומי ה- NHTSA שהחל לבחון מכוניות חדשות במבחני התנגשות עם בובות במכונית, במסגרת פרויקט שנקרא NCAP או בפירוט New-Car-Assessment-Program. בתחילה בוצעו מבחני התנגשות חזיתיים במהירות של 56 קמ"ש מול מחסום קשיח, בהמשך שינו את זווית ההתנגשות החזיתית קצת הצידה כמו זו האופיינית למרבית תאונות התנגשות מסוג זה, מרבית התאונות קרו בזווית צד הנהג בהם תגובת השלדה משתנה. איגוד חברות הביטוח IIHS שהוקם בשנת 1992,החל לבצע מבחנים מחמירים יותר ורצה לקבוע תעריפים מיוחדים לסוגי הרכבים השונים בהתאם לתוצאות ולרמות הבטיחות שנתקבלו במבחנים.
היפנים הקימו בשנת 1992 את ה- NCAP היפני שבדק בעיקר את המכוניות המיוצרות ביפן.
האוסטרלים והאירופאים אימצו את הרעיון תוכנית מבחני הריסוק למכוניות וגם הם החלו לבצע מבחנים דומים במהלך שנת 1997. באירופה הוקם ארגון ה- NCAP EURO מבחינתם הייתה שאיפה לקביעת סטנדרטיים לבטיחות מתוך רצון ולא מתוך חובה ליצרנים לעמוד בדרישות בטיחות. מודעות ציבור הצרכנים לחשיבות הנושא הביאו לכך שכל היצרנים מעוניינים להשתתף במבחנים ואף מתכננים את מבנה המכונית ומערכותיה תוך התחשבות באופן ביצוע המבחנים מתוך ממטרה לקבל ציונים טובים ומספר כוכבים גבוה. היצרנים מצידם מעמידים לארגון מכוניות לצורך בחינת המכוניות הנמסרות שהם אותם אילו המשווקות לצרכנים. ארגון רוכש בעצמו מעת לעת דגמי מכוניות באופן פרטי ואנונימי.
מדידת הבטיחות הפאסיבית
בחינת הבטיחות הפסיבית זו המונעת פגיעה בבני אדם בעת תאונה, תלויה במבנה המכונית, בתא הנוסעים הכולל את שלדת המכונית ומסגרת המרכב, תכנון אזורי קריסה וספיגת האנרגיה, מבנה וסוג חגורות הבטיחות, מספר כריות האוויר, ריפודים וחומרי פנים המבודדים בין הנוסעים למרכב הקשיח מפגיעות גוף. אין כיום חשיבות לעובי הפח. יצרנים רבים עושים שימוש בחלקי פלסטיק כמו מכסה מנוע, כנפיים, ופנסים. השינוי נובע מתוך רצון להקטין עד כמה שניתן את משקל המכונית ואת עוצמת הפגיעה ובעיקר הפגיעה בהולכי רגל. חלקי הפלסטיק פוצעים פחות מחלקי פח או שברי זכוכיות. מידות אורך ומשקל המכונית קובעים אף הם את עוצמת הפגיעה. בהתנגשות בין שתי מכוניות במשקל ובאורך שונה, נוסעי המכונית הקטנה חשופים יותר לפגיעות לעומת המכונית הגדולה. בהתנגשות עצמית לעומת זאת בעצם נייח כמו קיר, הנזק במכונית עם המשקל הגבוה יותר גדול יותר.
מדדי כוכבי הבטיחות
כוכבי הבטיחות, נקבעים על פי מידת יכולת כל מכונית להגן על הנוסעים בה וגם על הולכי הרגל העלולים להיפגע ממנה. מדד זה התווסף למבחנים לאור נתוני התאונות בעולם כולו בהם הולכי הרגל מעורבים בשיעורים משמעותיים ביותר. מעורבותם בתאונות קטלניות למשל נאמד בכ- 30 אחוזים עם שעורי תמותה גבוהים ורמת פציעות חמורה.
מדדי הבטיחות במבחני הריסוק המדורגים בכוכבים:
- מדד בטיחות פסיבית כללית למבנה המכונית להגנת הנהג והנוסעים.
- מדד בטיחות הגנת הילדים המוסעים במכונית.
- מדד עוצמת פגיעת חזית המכונית בהולכי רגל.
מדדי דירוג הבטיחות בכוכבים
הסבירות להיפגעות קטלנית בתאונה
|
ציון במספר כוכבים
|
נמוך מ- 10 אחוזים
|
5
|
בין 10-19 אחוזים
|
4
|
בין 20-34 אחוזים
|
3
|
בין 35-44 אחוזים
|
2
|
מעל 45 אחוזים
|
1
|
מדדי דירוג הבטיחות באחוזים
כיום מדרגים גם באחוזים ציונים בהתאם לתוצאות המתקבלות במבחנים הבאים:
נבחנת מידת ההגנה על הילדים המוסעים במכונית, הנוסעים במוצעים בבובות מגיל שנה וחצי ועד 3 שנים.
נבחנת מידת ההגנה על הולכי הרגל בתאונה חזיתית, נמדדת רמת הפציעה שגורמת המכונית להולכי רגל.
נבחנת מידת ההגנה של המכונית ויכולתה להימנע מתאונה, במבחן זה באות לביטוי מערכות אקטיביות כבקרת יציבות, חגורות בטיחות מתקדמות, מגבילי מהירות ומערכות התראה.
כיצד בוחנים בעולם את המכוניות ?
מבחני הריסוק נערכים בשיטות שונות במקצת. המבחנים מבוצעים כאשר בתוך המכוניות מצויות בובות ניסוי מיוחדות וממחשבות המצוידות בחיישנים במקומות שונים בגוף וכביכול חשופות לפגיעה. מבנה הבובות כגוף האדם, שלד הגוף עשוי פלדה בחוזק זהה לעצמות גוף האדם, חלקי הגוף הפנימיים והחיצוניים עשויים מגומי ופלסטיק והראש מאלומיניום וגומי. במבחנים נמדדים בעיקר פגיעות ראש, חזה, פלג גוף עליון ופגיעות ברכיים. התוצאות מתמקדות בנזקים שנגרמים לגוף ,בהתנהגות הבובות ותזוזתן בזמן התנגשות.
המכוניות הנבחנות זהות בגודלם ובמשקלם פחות או יותר וברור לכל כי לרוב מכונית גדולה וכבדה יותר תקבל ציון טוב יותר.
המבחן האמריקאי – מבחן התנגשות חזיתית מבוצע מול מחסום קשיח במהירות של 56 קמ"ש. מבחן הצד כולל התנגשות של 2 עגלות במשקל של 1370 ק"ג שפוגעות בשתי הדלתות צד שמאל במהירות של 61 קמ"ש.
המבחן האירופאי – התנגשות חזיתית מבוצעת במהירות של 64 קמ"ש ונעשית לתוך מבנה המדמה מכונית שבאה ממול, המהירות אופיינית למהירות התנגשות לאחר בלימת כל מכונית.
מבחן חוזק צד המכונית כולל שני מבחנים:
1. התנגשות צידית בה המכונית עומדת ומבנה בתנועה במהירות של 50 קמ"ש פוגע בה, המבחן מדמה התנגשות האופיינית בצמתים.
2.מבחן התנגשות בעמוד בו מכונית מוטחת לעמוד עבה במהירות של 29 קמ"ש המבחן מדמה התנגשות עקב החלקה והתנגשות בעץ או עמוד תאורה וחדירת העמוד לפנים המכונית. מבחן זה מבוצע משנת 2000 ,קורות הצד המותקנות בדלתות וכריות האוויר הצדיות וכריות הוילון, תורמות רבות להגנת הנוסעים במבחן זה.
הגנה על ילדים – בטיחות הילדים המוסעים במכונית, נמדדת אף היא, נבחנות בה הפגיעות גופניות יעילות חגורות הבטיחות ואמצעי העיגון הקיימים לילדים.
הגנת הולכי רגל – מבחן דריסה ופגיעה בהולכי רגל ילד ומבוגר מבוצעים בהתנגשות במהירות של 40 קמ"ש. כל מכונית נבחנת בנזק שגורמת לבני אדם. מבנה המכונית והחומרים ממנה יוצרה הם שקובעים את מידת הבטיחות ורמת ההגנה להולכי הרגל.